פסק-דין בתיק ת"א 4648-07

פתח דבר :

1.      לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף אשר נטען כי נגרמו למנוח, חליל צברי ז"ל (להלן: " המנוח ") כתוצאה מירי של כוחות צה"ל. התביעה הוגשה על ידי עזבונו, יורשיו ותלוייו של המנוח נגד מדינת ישראל (להלן: " הנתבעת ").

2.      על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 27/08/06 בשעה 22:00 או בסמוך לכך, עת שהה המנוח בבית ספר תיכון לבנות בכפר בורקין ליד ג'נין, שם עבד כשומר, נפצע מירי של כוחות צה"ל ומצא את מותו כתוצאה מכך (להלן: " התאונה " ו/או " האירוע "). עוד נטען כי כתוצאה מהתאונה המנוח מת במקום אחרי שנפגע בחזה מיריות צה"ל שירו לכל כיווני בית הספר, לפי דברי משטרת ג'נין.

3.      הצדדים חלוקים ביניהם הן בשאלת החבות והן בשאלת גובה הנזק.

4.      בתיק נשמעו ראיות הצדדים. מטעם התובעים העידו מר מוחמד חליל, בנו של המנוח (להלן: " התובע 3 ") ומר סעיד עתיק, תושב הכפר בורקין, הגר סמוך לבית הספר בו עבד המנוח (להלן: " מר עתיק "), אשר הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם, וכן מר אשרף חוסין, מנכ"ל חברת "אנחיל לעבודות קבלנות בניין", בה עבד המנוח כשומר. מטעם הנתבעת העידו מר י.א., אשר שימש במועדים הרלוונטיים לתביעה כמפקד צוות הלוחמים (להלן: " המפקד ") ומר ק.מ., אשר שימש באותם מועדים כקלע באותו צוות (להלן: " הקלע " ו/או " החייל "), אשר הגישו אף הם תצהירי עדות ראשית מטעמם.

5.      תחילה אבחן את שאלת החבות. במידה ואמצא כי יש להטיל חבות על הנתבעת וככל שיידרש הדבר, אדון בשאלת נזקם של התובעים על פי ראשי הנזק שפורטו בכתב תביעתם.

תמצית טענות התובעים :

6.      התובעים טענו כי התאונה אירעה עקב רשלנותה הבלעדית של הנתבעת, לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: " פקודת הנזיקין ") וכן טענו להפרת חובות חקוקות שנועדו להגנת המנוח ובין היתר הוראות הפתיחה באש ועל פי סעיף 63 לפקודת הנזיקין. כמו כן, לטענתם, מעשי הנתבעת ו/או שלוחיה מהווים עוולת "תקיפה" כהגדרתה בפקודת הנזיקין, אשר נעשתה ללא כל צידוק וללא הסכמה מצד המנוח, אשר היה חף מפשע, וכי כתוצאה ממנה הוא נפטר.

7.      התובעים טענו כי התאונה אירעה כתוצאה מרשלנותם הבלעדית ו/או המכרעת של הנתבעת ו/או מי מכוחותיה ו/או מי משלוחיה ו/או הכפופים למרותה, אשר היא נושאת באחריות שילוחית למעשיהם ו/או למחדליהם המתבטאת, בין היתר, בכך:

7.1.   חיילי צה"ל פתחו באש ו/או תקפו את המנוח ללא כל הצדקה וללא כל צורך באזור הומה אדם, מבלי להתריע ו/או מבלי להזהירו ו/או מבלי לבקשו לעצור ו/או מבלי לירות לשם הפחדה, בניגוד להוראות הפתיחה באש.

7.2.   הנתבעת ו/או המפקדים הנתונים למרותה לא פיקחו על פעילות החיילים ו/או לא מנעו מהם לירות באזרחים חפים מפשע דוגמת המנוח, ללא כל צידוק חוקי או בטחוני.

7.3.   הנתבעת לא נקטה בכל אמצעי הזהירות הנדרשים כדי למנוע את קרות האירוע ובמיוחד את פגיעתם של אזרחים חפים מפשע ושליחיה לא פעלו ברמת הזהירות והסבירות הנדרשת בהתחשב בנסיבות האירוע.

7.4.   הוראות הפתיחה באש לפיהן פעלו חיילי צה"ל במהלך האירוע הינן בלתי סבירות בנסיבות העניין ו/או נוסחו באופן רשלני ו/או גורף ו/או באופן שיישומן עלול לפגוע בחפים מפשע.

8.      התובעים טענו כי על הנתבעת מוטל נטל ההוכחה כי לא התרשלה לגבי קרות התאונה, הן מכוח הכלל "הדבר מעיד על עצמו" כאמור בסעיף 41 לפקודת הנזיקין והן מכוח סעיף 38 לפקודת הנזיקין, שעניינו חובת הראיה ברשלנות לגבי "דבר מסוכן", קרי כלי ירייה.

תמצית טענות הנתבעת :

9.      הנתבעת טענה כי האירוע התחולל בימי מלחמת לבנון השנייה, כאשר נשלח כוח של יחידת מילואים מובחרת להניח מארב למחבלים בצומת דרכים חשובה, כשהוא חמוש באמצעי ירייה, מקלעים ורימונים מוכן אלי קרב. לטענתה, בדרכו למשימה וכחלק בלתי נפרד ממנה זיהה הכוח חמוש על גג מבנה שסיכן את הכוח, את המשימה ואת יתר הכוחות שנעו בגזרה הרלוונטית ולאחר וידוא הזיהוי ביצע הכוח ירי לעבר החמוש.

10.  הנתבעת הכחישה אחריות כלשהי בין ישירה ובין שילוחית למעשים הנטענים, למעט אחריות למעשי ו/או מחדלי כוחות הביטחון ו/או חיילי צה"ל, אשר נעשו במסגרת מילוי תפקידם כדין, בגדר סמכותם כדין ובהתאם להרשאתם החוקית וללא חריגה מן הפקודות והנהלים. כמו כן, הכחישה הנתבעת הפרת חובת זהירות כלפי התובעים בנסיבות המקרה והפרת חובה חקוקה כלשהי על ידה ו/או על ידי שלוחיה. לטענתה, המנוח נפגע, אם בכלל, מירי שבוצע על ידי פלשתינאים ו/או כל גורם אחר.

11.  לחילופין, טענה הנתבעת כי התנהגותו של המנוח מהווה הסתכנות מרצון כמשמעותה בפקודת הנזיקין ו/או כי פגיעתו נגרמה על ידי אשמו התורם המגיע במקרה זה ל-100%. לטענתה, הפגיעה המוכחשת, אירעה כתוצאה מפעולתו ו/או מחדלו של המנוח ו/או רשלנותו הבלעדית ו/או התורמת ו/או מחוסר זהירותו ו/או מהפרת חובות חקוקות אשר התבטאו, בין היתר, בכך שנטל חלק בפעילות עוינת ו/או בלתי חוקית ו/או בארגון טרור; ו/או תקף את חיילי צה"ל ו/או איים עליהם ו/או נחזה כמי שמתכוון לתקוף אותם; ו/או חשף עצמו במודע לסיכונים ו/או כשהיה עליו להיות מודע להם; ו/או לא נקט בכל האמצעים שהיה חייב ו/או יכול היה לנקוט בנסיבות המקרה ו/או לא נהג כפי שאדם זהיר ו/או סביר ו/או בר דעת ו/או תם לב היה נוהג בנסיבות העניין.

12.  הנתבעת טענה כי התובעים לא הצביעו על רשלנות כלשהי שנפלה בפעולות כוחות הביטחון וכי אין להעביר אליה את נטל הראיה ו/או השכנוע והוא מוטל במלואו על התובעים. כמו כן, לטענתה, מתקיימות בנסיבות התובענה הוראות סעיף 5א' לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952 (להלן: " חוק הנזיקין האזרחיים ") לפיהן הוראות סעיפים 38 ו-41 לפקודת הנזיקין לא יחולו בדיון בתובענה, אלא אם מצא בית המשפט כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין ומטעמים שיירשמו.